זיכוי אלמנת גמלאי קואופרטיב "אגד" בקצבת שארים, תוך תקיפה עקיפה של התקנון האחיד

רקע

א.         (1) ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגן הנשיא זפט) בה"פ  357/06 מיום 6.7.06, בו נקבע כי על פי הוראות התקנון האחיד לקרנות הפנסיה התקף כיום, אין המערערת זכאית לקצבת זקנה מקרן הפנסיה לגימלאות של חבר אגד, בעקבות פטירתו של בעלה-בנפרד.

 (2) המערערת, בת 86, היא אלמנתו של גמלאי קואופרטיב "אגד", אשר נפטר ביום 26.2.05 (להלן המנוח). המערערת והמנוח נישאו בשנת 1946, וחיו יחדיו כארבעים שנה. ב-1977, כתשע שנים בטרם הפסקת חייהם המשותפים, פרש המנוח לגימלאות. ב-1986 נפרדו השניים, וחיו בנפרד עד יום מותו של המנוח ב-2005. בני הזוג מעולם לא התגרשו, אך קיימו ביניהם הליכי בוררות לצורך חלוקת הרכוש, והליך משפטי בעקבותיהם, כפי שיפורט להלן.

(3) בפסק הבוררות נקבע כי "על מר רוזנשטראוך להבטיח לאשתו עדה את כל זכויותיה כאשת חבר "אגד" על כל ההטבות המובטחות לאשת חבר. כמו"כ על מר רוזנשטראוך לספק לאשתו את כרטיס הנסיעה החופשי בקווי אגד ולחדשו וכן לספק כל טובת הנאה המוקנית  ע"י אגד לאשת חבר. הוא הדין להבטחת זכויות הפנסיה שלה, אם חלילה ילך פנחס לבית עולמו". להליכים נוספים בעקבות זאת נידרש להלן, ונזכיר כאן רק כי המחויבות לזכויות הפנסיה (בין השאר) אושרה בפסק דין של בית המשפט המחוזי, וראו סעיף י"א(3) להלן. 

ב.         (1) סעיף 42(א) לתקנון המשיבה, כנוסחו עד 1.10.03, זיכה אלמנה שנישאה לחבר לפחות 10 שנים לפני שהתחיל לקבל גמלת זקנה, בקצבה חודשית של 60% מהקצבה שהיה מקבל אילו נשאר בחיים. התקנון קבע כי אלמנה הזכאית לפנסית שאירי פנסיונר היא "מי שהייתה אשתו החוקית של החבר בשעת מותו". ואולם, נוכח הקשיים החמורים בקרנות הפנסיה הותיקות, ובהן זו של אגד, והיחלצות הממשלה לעזרתן, הוסף ביום 1.8.03 פרק 15 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981, שעניינו תכנית הבראה לקרנות הפנסיה הותיקות, הגרעוניות. בין היתר נקבע, כי המפקח על הביטוח יערוך תקנון אחיד לכל הקרנות הגרעוניות, ותקנון זה יחליף את תקנות הקרנות - כפי שאכן אירע.

(2) בהוראות התקנון האחיד שונתה בהמשך הגדרת המונח אלמנת פנסיונר, ונקבע כי היא "בת זוגו של פנסיונר ביום בו נפטר ובלבד שנתקיימו בה  אחד משני אלה:

"הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה, וגרה עמו במשך לפחות שנה  אחת רצופה עד היום בו נפטר;

היתה לבת זוגו של הפנסיונר לאחר חודש הזכאות  הראשון לקצבת זקנה וגרה עמו במשך לפחות שנתיים רצופות  עד ליום בו נפטר, ובלבד שביום בו נפטר הגיעה   בת הזוג לגיל קצבת זקנה.

לעניין תקופת המגורים תובא בחשבון גם תקופה שבשלה חויב הפנסיונר בתשלום  מזונותיה של בת הזוג לפי פסק הדין של ערכאה שיפוטית מוסמכת."

            עינינו הרואות, כי השינוי הוציא מכלל הזכאות מי שלא גרה עם הפנסיונר בתקופת האכשרה, כמו המערערת דנא, אך הוסף הסייג שבסיפה, אליו נידרש. התקנון האחיד נכנס לתוקפו באוקטובר 2003.

(3) לאחר שנפטר המנוח לבית עולמו ביקשה המערערת לקבל מן המשיבה את קצבת השארים של המנוח, כמי שהיתה נשואה לו בעת מותו; ואין חולק כי לפי נוסחו הישן של התקנון היתה זכאית לה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

ג.          בית המשפט קמא קבע, כי המועד הקובע לעניין הזכאות לקצבת שאירים הוא מועד פטירת המנוח, ולא יום פרישתו לגימלאות, שכן ביום פטירתו התגבשה הזכות לפנסיה. הוסף, כי קביעות פסק הבוררות באשר לזכויותיה של המערערת לפנסיה אינן בגדר חיוב במזונות, כדרישת הסיפה לסעיף החדש, ומקורן  בראיית זכויות הפנסיה כחלק מהרכוש שנצבר בתקופת הנישואין. צוין, כי ככל שיש ממש בטענות המערערת כנגד שינוי הגדרת הזכאות לקצבת אלמנת פנסיונר, הדרך להשיג על כך היא על ידי תקיפת התקנון האחיד בהליך נגד המפקח על הביטוח. בית המשפט ציין כי אף לגופם של דברים לא מצא עילה לפסול את ההוראה הרלבנטית בתקנון; כי שינוי הגדרת המונח "אלמנת פנסיונר" נעשה בסמכות, ומשיקולים ענייניים; וכי הוראות התקנון האחיד נועדו לפתור את תופעת הגירעון בקופות הפנסיה, דבר אשר חייב הטלת פיקוח על הוצאותיהן, וצמצום הזכאות לקצבה באופן שיהלום את יכולתן.

טענות המערערת

ד.         (1) לטענת המערערת התגבשו זכויותיה לקצבת הפנסיה במועד פרישת המנוח לפנסיה, ולא במועד פטירתו. הוסף, כי השינוי בהגדרת המונח "אלמנת פנסיונר" מהוה תנאי מקפח בחוזה אחיד, הוא עומד בניגוד לתקנת הציבור ולאינטרס ההסתמכות, ומהוה פגיעה בעלת תוקף רטרואקטיבי בזכות מוקנית. יתרה מכך, נטען כי המשיבה מנועה מהתכחשות לזכות המערערת לקבלת פנסיית שארים, בין היתר נוכח מצגיהם ההדדיים של הצדדים, והימנעותה של המשיבה מהעמדת המערערת על הכוונה לביצוע השינוי, תוך פגיעה בזכויותיה וציפיותיה. עוד נאמר, כי בהיותו של תיקון תקנון אקט מעין-חקיקתי, עליו להיעשות בתום לב, תוך התחשבות מיוחדת  באינטרס ההסתמכות ובציפיות  העמיתים.

(2) הוסף, כי פסק הבוררות הטיל על המנוח חובות של תמיכה בפרנסת המערערת, כך שקבלת פנסיית שארים מהמשיבה מהווה חלק מחובות אלה. בהמשך לכך נטען כי בהתחשב בתכלית הסוציאלית  של הקצבה, בתקופת הנישואין הארוכה, בהסתמכות בני הזוג ובתמיכה של המנוח במערערת, ניתן לקבוע  כי היא עונה על הגדרת "אלמנת פנסיונר". כנטען, זכויות הפנסיה  שנצברו במהלכה של תקופת חיים משותפים הן נכס משותף לבני הזוג, וראוי היה להתמקד ביחס אליהן בחיי השיתוף לאורך כל תקופת החברות ב"אגד" שהצמיחה את הזכות הפנסיונית במלואה, בפרט כאשר פטירת המנוח אירעה לאחר פרישתו לפנסיה. הוסף כי "קבוצת האלמנות" עמה נמנית המערערת מצטמצמת למי שטוענות לזכויות מכח תקנון אגד, מאחר שבקרנות הפנסיה ההסתדרותיות ממילא לא חל שינוי בהגדרת "אלמנה", ומעשית מדובר איפוא בקבוצה קטנה ביותר. הוסף, כי אפילו היה מתקין התקנון האחיד מוסמך לתקן את הגדרת "אלמנת פנסיונר", החלת התיקון על מי שהיתה נשואה כדין לפנסיונר  במועד פרישתו לפנסיית זקנה לפני החלת התקנון האחיד, מהוה פגיעה מהותית, בלתי מוצדקת ובלתי מידתית.

(3) במישור הסמכות נטען, כי ראוי להבחין בין סמכויות התביעה לעניין "סוג המוצר הפנסיוני",  באופן שכל התביעות  שעניינן זכויות עמית  בקרן פנסיה יידונו בבתי הדין לעבודה, שעה שתביעות שעניינן  זכויות במוצרים פנסיוניים אחרים, שאינם פועלים על בסיס הערכים  של הדדיות שויונית, יידונו במערכת בתי המשפט הכלליים.